יש משהו מאוד מרגש בתחילת שנה. הכל פתוח, דף לבן ונקי, אנרגיה נקייה באוויר, ואנחנו כמדריכים, מורים ואנשי חינוך, עומדים מול קבוצה חדשה ומתחילים תהליך חדש עם תקווה שהתהליך הזה יעוף באוויר, שהשנה הזו תהיה פשוט מדהימה, שהפעם הכל יתקתק כמו שעון (נ.ב: זה אף פעם לא מתקתק כמו שעון 😂).
אנחנו רוצים לייצר חיבור, לעורר השראה, לבנות קבוצה שתעבור יחד דרך משמעותית.
אבל בתוך כל הרצון הזה, לפעמים בלי לשים לב, אנחנו עושים בדיוק את הדברים שעלולים לחבל בתהליך עוד לפני שהוא התחיל. זה לא נובע מזלזול, להפך, זה קורה דווקא מתוך רצון ואכפתיות. דווקא בגלל שאנחנו רוצים שהכל יזרום, שיהיה ערכי, שיהיה מרגש, אנחנו עלולים לעשות טעויות קטנות שישפיעו על המשך התהליך שלנו.
ולכן חשוב שנעצור רגע ונשאל את עצמנו: איפה אנחנו עלולים ליפול למלכודות קטנות שכבר פגשנו בעבר? מה אנחנו יכולים ללמוד מן העבר או מן אחרים, כדי לא לחזור על אותן הטעויות שוב?
המאמר הזה נולד בדיוק מהמקום הזה, לא כהאשמה או הלקאה עצמית, אלא כהזמנה להתבוננות.
במאמר זה נעסוק בחמש טעויות נפוצות, שכל אחד מאיתנו עשה או יעשה מתישהו בתחילת תהליך עם קבוצה. ההכרה בהן יכולה להיות הצעד הראשון לפתיחה רגישה, חכמה ומדויקת יותר.
לנסות "להרשים" את הקבוצה מהר מדי
אחת הטעויות הכי טבעיות בתחילת שנה היא הרצון "לתפוס" את הילדים. לרתק אותם, להרשים, להוכיח שאנחנו שווים הקשבה.
אנחנו באים עם משחק מעולה, פתיחה סוחפת, או דיבור מתלהב רק כדי לגלות ש… הם לא מגיבים כמו שציפינו. ולפעמים, זה פשוט כי הם עוד לא שם. הם צריכים זמן.
קבוצות לא נבנות מהצגה, ממשחק טוב או מדיבור מתלהב וסוחף, הן נבנות מאמון.
וזה לוקח קצת יותר מהפעלה אחת טובה.
להיכנס מהר מדי "לעומק"
כשאנחנו באים עם לב פתוח ורצון ליצור שינוי, יש לנו נטייה להתחיל לדבר על ערכים, על שייכות ועל רגש עוד לפני שהילדים בכלל מרגישים פתוחים ובטוחים לידנו. הכוונה טובה, אבל ההשפעה עלולה להיות הפוכה.
כמו שלא נפתח סיפור אישי עמוק בשיחת היכרות ראשונה, כך גם הילדים צריכים שנבנה קודם כל אווירה של ביטחון, קלילות, היכרות וגבולות. העומק יגיע, אבל רק אם נבנה לו את הקרקע הנכונה.
לשפוט מהר מדי את הקבוצה
לפעמים כבר מהמפגש הראשון אנחנו מתחילים לגבש "תמונה" על הקבוצה: "אלה הילדים הבעייתיים", "הם הלא זורמים", "אלו לא יתחברו לתכנים שלי"…
לשפוט זה טבעי מאוד אך בו זמנית מסוכן מאוד! למה? כי ברגע שגיבשנו דעה על הילדים, אנחנו מתחילים לפעול מתוכה. והילדים? הילדים מרגישים את זה.
מה שהם באמת צריכים זה שנגיע סקרנים, פתוחים וסבלניים. חשוב מאוד שבתחילת דרכנו עם קבוצה נצא מנקודת הנחה שכל אחד מהם, גם הילד הכי שקט או הכי פרוע, עוד עשוי להפתיע.
להתמקד בתוכן במקום בבני אדם
אנחנו עובדים קשה על בניית תכנים ויצירת פעילויות עבור הילדים וזה מעולה.
אבל בתחילת השנה יותר מתמיד, התוכן הוא לא העיקר.
מה שחשוב באמת הוא החיבור בינינו לבין הילדים, ובינם לבין עצמם.
האם הם מרגישים שרואים אותם? האם הם מרגישים שהם יכולים לטעות לידנו?
האם הם מרגישים רצויים גם כשהם לא מושלמים?
התשובות לשאלות האלה הן אלה שיקבעו את עומק התהליך, לא רק איזה משחק או פעילות העברנו.
לנסות "לשלוט" מהר מדי
לפעמים אנחנו מנסים מהר מאוד לבסס סמכות ולהראות "מי פה השולט", לשמור על מסגרת, על שקט ועל שליטה. וגם זה חשוב, אין ספק, אבל הדרך לביסוס סמכות במיוחד בתחילת תהליך היא לא רק דרך כללים, אלא בעיקר דרך נוכחות, הקשבה, וביטחון מצידנו. סמכות שבאה מתוך יחס היא הסמכות שילדים באמת מכבדים!
לסיכום, פתיחת שנה היא לא רק זמן של תוכניות ויעדים, היא זמן של רגישות, הקשבה ומודעות.
הטעות הכי גדולה שאנחנו יכולים לעשות היא להניח שאנחנו כבר יודעים איך "זה ייראה", מי הילדים, ומה יעבוד. אבל האמת היא שכל קבוצה היא עולם חדש. כל תהליך הוא מסע בלתי צפוי. וכל התחלה דורשת מאיתנו להיות קצת יותר פתוחים, מוכנים להשתפר ומוכנים ללמוד, עליהם ועל עצמנו.
הטעויות שדיברנו עליהן כאן אינן "כישלונות", אלא לקחים שכדאי להקדים ולזהות כדי לאפשר לתהליך להתפתח בצורה טבעית, בריאה, ומלאת משמעות.
כי אנחנו כאנשי חינוך, לא נמדדים רק בתכנים שאנחנו מביאים, אלא במבט שבו אנחנו רואים את הקבוצה, ובאופן שבו נבחר להופיע מולה בתחילת הדרך. ואם נצליח להתחיל את השנה מתוך נוכחות אמיתית, ענווה ומודעות, נוכל לגלות שהדרך כבר תדע להוביל את עצמה לעבר שנה מלאה ומסגסגת.
