למה קבוצה מסרבת לצרף ילד?
לפני שאנחנו פועלים, כדאי להבין את שורש הבעיה. לרוב, ההתנגדות של ילדים לצרף מישהו חדש – במיוחד אם הוא פחות מקובל – לא נובעת מרוע לב, אלא מדברים עמוקים יותר. ייתכן שמדובר בילד שמתנהג באופן שונה, מדבר אחרת, מגיב בעוצמה או בשקט יוצאי דופן – והילדים מרגישים אי נוחות או חוסר חיבור. לעיתים, מדובר במשהו מצטבר – ילד שלא מצליח ליצור קשרים לאורך זמן, והקבוצה מפתחת התרחקות טבעית ממנו. לפעמים זה פשוט – הילדים "רק רוצים לשחק עם החברים שלהם", בלי לשים לב שההתנהגות הזו פוגעת באחר.
נעצור ונתבונן
לפני שנתערב בסיטואציה חשוב שניקח לרגע צעד לאחור וננסה להבין את התמונה במלואה. לא נקפוץ מיד פנימה, אלא נתבונן: מה בדיוק קרה? איך הקבוצה מגיבה? מה עושה הילד שנשאר בחוץ – האם הוא מתעקש? שותק? מוותר? בנוסף, חשוב לשים לב האם מדובר במקרה חד-פעמי או בסיטואציה שחוזרת על עצמה, כחלק מדפוס חברתי רחב יותר.
נשוחח עם הילד מהצד
אחרי ההסתכלות, ניגש לילד שנשאר בחוץ. לא כדי "לפתור את הבעיה" מיד, אלא כדי להקשיב. אפשר לשאול: "איך אתה מרגיש?" או "קרה לך דבר כזה גם בעבר?" לפעמים עצם זה שמישהו רואה אותו ושומע אותו – כבר עושה הבדל. ננסה לא רק לנחם, אלא גם להבין האם יש משהו שהוא מרגיש שהיה רוצה לשנות או לנסות בפעם הבאה.
נדבר עם הקבוצה – בלי האשמות
עכשיו אפשר לפנות בעדינות לקבוצה. המטרה כאן היא לא להטיף מוסר, אלא לעורר שיחה רגשית. ננסה לשאול שאלות שיגרמו להם לחשוב: "איך הייתם מרגישים אם הייתם בצד השני?", "מה זה אומר בעיניכם להיות קבוצה?", "מה חשוב יותר – לנצח במשחק או שכולם ירגישו שייכים?" , "איך הייתם מרגישים אם הקבוצה הייתה מוותרת עליכם בשביל לנצח?" וכדומה. זו הזדמנות ללמד את הילדים על רגישות, הקשבה ולקיחת אחריות.
לפעמים הטעות של מדריכים היא לדרוש מהקבוצה לצרף את הילד בכוח. זה לא תמיד מועיל – לעיתים זה רק מגביר את ההתנגדות. במקום זה, נוכל ליצור הזדמנויות חכמות להשתלבות. לדוגמה: להרכיב קבוצות מראש בצורה שתאפשר לו להיות חלק, להעניק לו תפקיד משמעותי בתוך הפעילות, או לחבר אותו עם ילד אחר שיכול להיות גשר חברתי עבורו. ככל שנייצר סיטואציות טבעיות להשתלבות – כך הסיכוי שהקשר יתבסס בצורה בריאה יגדל.
אם אכן מדובר בפגיעה מכוונת נתערב בצורה ברורה!
במקרים שבהם הסירוב של הקבוצה מלווה בלגלוג, דחייה ברורה או חזרה על תבנית שפוגעת בילד – חשוב לעצור ולהציב גבול באופן מיידי וברור! זהו רגע שבו אנחנו כמדריכים צריכים לומר בקול ברור: "כאן אף אחד לא נשאר מאחור. אף אחד לא היה רוצה להרגיש ככה ולאף אחד לא מגיע להרגיש ככה!" לא כדי להעניש, אלא כדי להעביר מסר חד משמעי של ערכים: בקבוצה שלנו – מקבלים את כולם ויש מקום לכולם.
לסיכום, הסיטואציות האלו אולי נראות קטנות – אבל אלו רגעים חשובים ומשמעותיים בהם נוכל להעביר מסר שעשוי ללוות את הילדים לכל החיים. אנחנו כמדריכים, לא נרצה רק להריץ פעילות מהנה, אלא גם לעבור עם הילדים תהליך חברתי שיהפוך כל אחד ואחת מהם לבני אדם טובים יותר. כל מצב שבו ילד לא מצליח להשתלב הוא הזדמנות ללמד את הקבוצה על כבוד, הכלה, התחשבות, והיכולת להסתכל על הזולת. אנחנו לא יכולים להכריח ילדים להיות חברים – אבל כן יכולים ללמד אותם איך ניתן לקבל אחד את השני ללא תלות, לפתוח את הלב ולאפשר לכולם להיות חלק מקבוצה.
