במאמר זה ננסה להבין קצת יותר מה קורה בלב הילדים כשהם חווים תחרות, לחץ או כישלון?
וכמובן כיצד אנחנו, כמדריכים, יכולים לעזור להם להפוך את ההתמודדות שלהם ואת החוויה הרגשית לצמיחה?
ראשית, חשוב שנבין כלל ברזל – הרגש לא "מפריע", הוא מידע חשוב וקריטי שמבטא את מה שקורה למשתתף בפנים, בתוך תוכו. במשחקים, במיוחד כאלה שמערבים תחרות, הצלחה או כישלון צפים רגשות רבים כמו: כעס על משתתף שפעל "לא פייר", אכזבה מכך שהקבוצה לא הצליחה, תסכול על כך שלא לקחו אותי ברצינות, בושה מכישלון לעיני כולם וכדומה.
לפעמים שאנו נתקלים ברגשות שצפים ועולים על פני השטח קיימת בנו הנטייה לנסות ו"לכבות את השריפות", להרגיע, להסיח ולעבור הלאה. אבל האמת? הרגשות האלה הם לא בעיה, הם חומר הגלם החינוכי הכי חשוב שיש לנו.
אז מה באמת המשחק מגלה לנו על הילדים?
המשחק יוצר מצבים של לחץ, אתגר וקושי. ברגעים האלה הילדים לא רק "משחקים", הם חושפים את הדרך שבה הם מתנהגים גם בחיים עצמם:
- איך הם מגיבים כשלא מצליח להם?
- מה קורה להם כשהם לא מקבלים תפקיד?
- איך הם מרגישים כשאחרים מתקדמים יותר מהם?
- האם הם משתלטים? מתכנסים? מתעצבנים? בורחים?
ופה חונה היהלום האמיתי, התהליך האמיתי! המשחק מגלה לנו פחדים, רצונות, רגשות ומנגנוני התמודדות.
וזה בדיוק המקום שבו אנחנו כמדריכים ואנשי חינוך יכולים להיכנס, לא כדי לשפוט, אלא כדי לראות, להבין, ולעזור.
כי המשחק הוא לא רק ל"כיף", הוא גם הזדמנות מדהימה לתהליך.
3 רגשות נפוצים שעולים במשחקים ודרכי ההתמודדות שלנו כאנשי חינוך
כעס ותוקפנות
מה קורה בפנים?
חוויית חוסר צדק, תחושת השפלה, רצון להחזיר שליטה.
איך לפעול?
- נעצור את הפעילות ברגישות ולא נקטין את הרגשות של המשתתף.
- נזמין אותו או אותה לשיח קצר בצד, לא כדי לנזוף חס וחלילה, אלא כדי לשמוע ולהבין אותו באמת.
- נדבר עם המשתתף וניתן לו לראות שאנחנו רואים אותו ומבינים לליבו – "נשמע שהתעצבנת כי הרגשת שלא הקשיבו לך. זה נכון?"
- נאפשר לו לקחת כמה דקות בצד להירגע ולעבד את מה שהוא עבר עכשיו.
- נציע לו תפקיד חיובי בפעילות הבאה להעלות לו את תחושת הערך העצמי ואת הרצון לקחת חלק בפעילות.
פחד מכישלון
מה קורה בפנים?
חרדה להיכשל מול אחרים, ביקורת עצמית, השוואתיות וכל זה מוביל להימנעות.
איך לפעול?
- נזהה ילדים שמוותרים מראש או "צוחקים על עצמם".
- נראה להם שהתוצאה לא משנה לנו וכמובן שאנחנו לא שופטים אותם על פי האם הם הצליחו במשימה או לא – "לא אכפת לי האם תצליח או לא! מה שחשוב לי לראות זה שאתה מנסה".
- נשתדל להעביר לילדים מסר עקבי: לטעות זה חלק מהדרך. זה לא משנה האם אנחנו טועים וכמה אנחנו טועים, מה שחשוב זה שאנחנו מנסים ונהנים"!
תחרותיות גבוהה
מה קורה בפנים?
חיפוש ערך עצמי דרך הישג, צורך לנצח כדי להרגיש שווה, בעל ערך.
איך לפעול?
- במקרה כזה לא נוריד מערך התחרות ונסביר למה תחרות היא לא חשובה, אלא נרחיב את ההגדרה להצלחה, נשתמש בה וניקח אותה למקומות טובים וללמידה.
- נציע "פרסים ונקודות" גם על ערכים כמו: שיתוף פעולה, עידוד, יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסא וכדומה.
- נעודד שיח קבוצתי ומקדם בסוף הפעילות – "מה לדעתכם הצלחנו לעשות טוב כקבוצה?".
לסיכום, התפקיד שלנו כמדריכים אינו לתקן את הרגש, אלא להקשיב לו ולכוון אותו. אם נזכור לראות את המשחק כפלטפורמה רגשית, נוכל להפוך כל פעילות לכלי להתבוננות, לשיחה, לגדילה.
חשוב שנזכור, המטרה שלנו כמדריכים היא לא "להריץ פעילויות", אלא לזהות הזדמנויות ולנצל אותן להתהליך עמוק ומשמעותי. במקום לראות "ילד שמתפרץ" נראה ילד שמבקש יחס ותשומת לב. במקום לראות "קבוצה שנכשלה במשימה", נראה מרחב ללמידה על תקשורת.
