כמה פעמים שמעתם ילד אומר “אני לא מספיק טוב”? כמה פעמים ראיתם ילד מתכנס בתוך עצמו ומרגיש לבד גם כשסביבו נמצאת קבוצה שלמה?
הרגשות האלו, של קטנות, חוסר ביטחון עצמי וחוסר הערכה עצמית, אינם נעלמים מעצמם, הם נחרטים בנפש הילד ומשפיעים על הדרך שבה הוא תופס את עצמו ואת מקומו בחברה.
פעילויות ODT, עם החיבור העמוק בין הגוף, הנפש והקבוצה, משמשות עבורנו ככלי עוצמתי לפתוח את הלב, לשבור מחסומים ולהעלות רגשות חיוביים שמחזקים את תחושת השייכות והביטחון העצמי של הילדים. במאמר זה נבחן כיצד, דרך חוויות משותפות, אתגרים גופניים ורגשיים, והמרחב לביטוי עצמי שה ODT מייצר, אנחנו יכולים לעורר שינוי אמיתי ועמוק.
פעילויות ODT מציעות לילדים לא רק הזדמנות לפעילות גופנית, אלא גם מרחב פעילות חי ועוצמתי בו הם לומדים להכיר, להעריך ולהתחבר אל עצמם ואל האחרים. הנה כמה דרכים עיקריות שבאמצעותן פעילויות ה ODT מגלות את הפוטנציאל הרגשי הטמון בתוך הילדים היקרים שעוברים איתנו את התהליך:
התמודדות עם האתגרים כחוויה מעצימה
כאשר ילד ניגש למשימה שנראית לו בתחילה "גדולה עליו" כמו טיפוס, משימת איזון או שיתוף פעולה מורכב והוא מצליח להתמודד איתה, משהו עמוק נבנה בתוכו. תחושת המסוגלות הזו לא נוצרת רק מההצלחה עצמה, אלא מהדרך: מהניסיון, מהקושי, ההתלבטות, והחלטה שלא לוותר. זו העצמה רגשית מהסוג הכי טהור, לא כזו שבאה מבחוץ, אלא כזו שנולדת מבפנים, מתוך חוויית הצלחה שהיא תוצאה של תהליך. התחושה הזו נחקקת, ומלווה את הילד גם ברגעים שבהם הוא מחוץ לפעילות כמו בלימודים, בבית, במפגש עם חברים וכו'.
תחושת השייכות הנולדת מתוך קבוצה תומכת
בפעילויות ODT, הצלחת היחיד תלויה בקבוצה, ולהפך. ברגע שילד מרגיש חשוב, שקולו נשמע, שכשהוא מציע רעיון מקשיבים, הוא מתחיל לראות את עצמו כחלק משמעותי מהשלם. גם ילד מופנם או כזה שחווה דחייה במסגרות אחרות, פתאום מגלה שהוא "שווה", שיש לו מקום, שהוא תורם. שייכות זו יוצרת קרקע פורייה להתפתחות רגשית בריאה, וממוססת לאט־לאט תחושות של חוסר הערכה עצמית.
החופש לביטוי עצמי
בניגוד למסגרות פורמליות שמכתיבות מה לומר, מתי ואיך, פעילויות ODT יוצרות שדה פתוח שבו הילד יכול לבטא את עצמו באופן טבעי: במחשבה, בלקיחת יוזמה, בגוף, בתנועה. ילד שמקבל חופש לחשוב באופן יצירתי, להנהיג קבוצה לרגע, או פשוט לומר את דעתו, חווה אישור לזהותו, מי שהוא באמת. התחושה הזו, של "רואים אותי", היא אחד מהגורמים המרכזיים לעוררות של רגשות חיוביים כלפי עצמו.
התבוננות באחר והחיזוק של רגשות אמפתיים
כשילד פוגש חבר המתקשה בפעילות, הוא לומד לראות את האחר. לא רק להסתכל, אלא ממש לראות. לעודד, לעזור, לתת יד, להציע פתרון. פעילויות קבוצתיות חושפות ילדים לכך שהקבוצה היא לא רק זירה לתחרות, אלא מקום לצמיחה משותפת. כשהילד מבין שהוא יכול להקל על חברו ולעשות טוב, מתעוררים בו רגשות של אחריות, חמלה, ויכולת להשפיע. זה מלמד אותו לא רק להתייחס טוב לאחרים, אלא גם מחזק את התחושה שהוא משמעותי, שיש לו מה לתת.
חוויית ההצלחה המשותפת שיוצרת גאווה קבוצתית
כאשר הילדים מצליחים כקבוצה במשימה מורכבות הם לא רק שמחים על ההצלחה, אלא מרגישים שזה קרה "בזכותנו". החוויה הזו יוצרת מעין זהות קבוצתית חיובית, שמלווה בתחושת גאווה, שותפות וסולידריות. כל אחד תורם בדרכו, וכל אחד מרגיש שהקבוצה רואה אותו כחלק בלתי נפרד מההצלחה. התחושה הזו בונה תחושת חיבור וחום כלפי הקבוצה כולה, ומעודדת ילדים לפתח אמון הדדי, הערכה וכבוד כלפי האחרים שסביבם.
לסיכום, פעילויות ODT הן הרבה יותר ממשחק או אימון פיזי, הן שדה שבו הילדים מתנסים, מגלים ומתחברים לעולמם הרגשי ולעולם החברתי סביבם.
כאשר אנחנו כמדריכים משמעותיים מייצרים מרחב תומך, מאפשרים ביטוי עצמי ומלווים את הילדים בתהליך, אנחנו מעוררים רגשות חיוביים שמחזקים את הביטחון העצמי, את תחושת השייכות ואת האהבה לקבוצה. דרך ההרפתקאות הקבוצתיות, ההתמודדויות והעיבודים, אנו יוצרים חוויה שמשנה לא רק את הרגע, אלא גם את הילד והקבוצה בדרך ארוכה ומשמעותית.
הכוח של ODT הוא לא רק בפעילות, אלא בקשר הרגשי שמתרקם תוך כדי הפעילות, בין המשתתף לחבריו ולעיתים אף חשוב יותר, בין המשתתף לעצמו. וזה, אולי, המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להעניק לילדים שלנו.
