איך אפשר ליצור חוויה קבוצתית משמעותית גם בלי שום חפץ ביד? יש מדריכים שחושבים שפעילות טובה חייבת לכלול אביזרים: חבלים, דגלים, כדורים או קונוסים, העיקר שיהיה ציוד והרבה, אחרת "זה לא מרגיש ODT”.
אבל במציאות, רבים מהמשחקים הכי זכורים, מצחיקים ומשמעותיים התקיימו אפילו בלי חפץ אחד – רק הקבוצה, השטח והדמיון. דווקא כשאין ציוד, אנחנו חוזרים לבסיס, לנקודות האמיתיות שלא תלויות בשום דבר מלבד הגישה שלנו כמו: תקשורת, רגש, תנועה, שיתוף פעולה. והיתרונות של פעילות ללא ציוד? רבים מאוד, גם חינוכית, גם לוגיסטית, וגם מבחינת העומק הרגשי שהפעילות מאפשרת.
למה להעביר פעילות ODT בלי ציוד?
זמינות מיידית
כאשר אנחנו מעבירים פעילות ללא ציוד אפשר להפעיל את הקבוצה בכל זמן ובכל מקום: באולם, בשטח, בכיתה או במסדרון, כל זה מבלי להתארגן מראש ובלי לתכנן לוגיסטיקה מסובכת.
חיבור ישיר בין המשתתפים
כשאין חפצים שגונבים את תשומת הלב, הילדים מתמקדים אחד בשני. הקשב עובר למה שקורה בתוך הקבוצה, לשיח, ליחסים, לרגשות. מחסור בציוד שם דגש על העיקר, שהוא כמובן הילדים.
פיתוח דמיון ויצירתיות
משחקים ללא ציוד מעודדים את הילדים "לשחק מבפנים", להביא את עצמם לידי ביטוי, לדמיין, להמציא ולאלתר. זה פותח ערוצים שונים ומגוונים מאוד של למידה וצמיחה.
העצמה של המדריך
כשהפעילות לא תלויה באביזרים, נדרשת יותר נוכחות, הקשבה, רגישות, והובלה מדריכית.
המדריך הוא הכלי, והקבוצה מגיבה ישירות אליו. זה אמנם עשוי לספק למדריך עבודה קצת יותר קשה ואינטנסיבית אבל לזמנים מסוימים זה יכול להוסיף לדינמיקה שבין המדריך לילדים.
אילו סוגים של משחקים אפשר לעשות בלי ציוד?
כאשר אנחנו בונים פעילות ODT ללא ציוד, חשוב להבין שמה שמחליף את האביזרים הוא הרעיון. כלומר – כל סוג משחק נבנה מתוך מטרה ברורה: שחרור, חיבור, תקשורת, שיתוף פעולה, עיבוד רגשי או פיתוח יצירתיות. קבלו כמה רעיונות לסוגי משחקים ללא ציוד הבנויים על רעיון וערך מרכזי:
משחקי תנועה ודינמיקה קבוצתית
המטרה כאן היא להפעיל את הגוף, לשחרר מתח, לשבור את הקרח ולהכניס את הקבוצה למצב משחקי. משחקים כאלה מגבירים אנרגיה, מאפשרים לילדים להנות ולצחוק ומשחררים את המתח. משחק לדוגמה: "הליכה משוגעת" – הקבוצה הולכת בחלל, והמדריך נותן הוראות תנועה משתנות (הליכה לאחור, כמו רובוט, בקפיצות, וכו’).
משחקי תקשורת והקשבה
משחקים שדורשים מהקבוצה תיאום, שיתוף פעולה ושיח, לפעמים בלי מילים. הם מעודדים רגישות לאחר, קריאת שפת גוף ובעיקר המון הקשבה והסתכלות. משחק לדוגמה: "טלפון שבור בגוף" – אחד עושה תנועה, והשני מחקה, והשלישי את השני, עד לסוף המעגל. רואים איך התנועה משתנה לאורך הדרך.
משחקי אמון ושיתוף פעולה
כאן אנחנו מאתגרים את המשתתפים לסמוך אחד על השני. המשחקים מחייבים נוכחות, הקשבה, והובלה רגישה. משחקים אלו מתאימים לקבוצות עם רמת קשר בינונית עד גבוהה. משחק לדוגמה: "הובלה בעיניים עצומות" – אחד עוצם עיניים, השני מוביל אותו בקול או במגע עדין דרך מרחב פתוח.
משחקי דמיון ותפקידים
משחקים שבהם המשתתפים נכנסים לעולם דמיוני, מגלמים דמויות או מגיבים לסיטואציות מומצאות. דרך ההזדהות, הם יכולים לבטא רגשות, מחשבות ורעיונות בדרך יצירתית. דוגמה: "המסע לחלל" – הקבוצה מתארת יחד משימה דמיונית בכוכב זר, וכל אחד מוסיף פרטים ותגובות לסיפור.
תרגילי שיח וביטוי רגשי
משחקים שפותחים מרחב לשיתוף, שיקוף ודיון, לפעמים דרך תנועה, ולפעמים דרך מילים. המשחקים מזמינים את המשתתפים להביע מה הם מרגישים, לחזק מודעות עצמית ולבנות אמון בתוך הקבוצה. דוגמה: "פסל רגשי" – המדריך אומר רגש (כמו שמחה, פחד, בלבול), וכל אחד מציג אותו בתנועה או תנוחה גופנית. אפשר לאפשר שיתוף של מה מעורר הרגש הזה.
דוגמאות לפעילויות פשוטות ועוצמתיות במיוחד
מראה מראה
עובדים בזוגות. אחד עושה תנועות איטיות, השני צריך "להיות המראה" שלו – בלי לדבר, רק בתנועה.
אחרי דקה מתחלפים. מה זה יוצר? הקשבה, חיבור עדין, תיאום לא מילולי.
העיבוד יכול לכלול שיחה על "איך זה להוביל? איך זה מרגיש לעקוב אחרי מישהו אחר? מתי הייתי מדויק? מתי הרגשתי אבוד?"
שיחה ללא מילים
משתתפים מקבלים משימה (למשל: לעמוד לפי תאריך לידה, גובה, או מידת נעליים) – אבל בלי לדבר בכלל. רק בעזרת סימנים, תנועות, שפת גוף. זה מאתגר, מבלבל, ומלא תובנות על תיאום, עבודת הצוות וכמובן על התקשורת הקבוצתית.
תפקיד סודי
מחלקים לכל משתתף תפקיד סודי בראש (לדוגמה: המתנגד, המעודד, השקט, המהסס), וכל אחד פועל לפי דמותו במשימה קבוצתית דמיונית. אחר כך שואלים: "מה חווית? האם הצלחת לזהות תפקידים של אחרים? מה זה עורר בך?"
הגשמת רגש
המדריך זורק שם של רגש: "שמחה", "פחד", "בלבול", "קנאה", "התרגשות". כל משתתף מתבקש לעמוד בפסל שמתאר את הרגש הזה בגוף. אפשר להוסיף סבב שבו משתפים מתי הרגש הזה היה נוכח בחיים שלהם – או לשאול מה היה קשה להציג.
לסיכום, משחקי ODT ללא ציוד הם לא רק פתרון חירום כשאין ציוד, הם גם אחלה של בחירה חינוכית עם ערך מוסף. הם מאפשרים לנו כמדריכים להתמקד בחוויה עצמה: במפגש שבין המשתתפים, ביצירת הקשבה אמיתית, ובהובלה מתוך נוכחות ולא מתוך גימיקים.
כאשר אנחנו בוחרים לוותר על הציוד, אנחנו מזמינים את הקבוצה לפעול מתוך העולם הפנימי שלהם: מתוך דמיון, תקשורת, גוף ורגש. כל פעילות כזו, פשוטה ככל שתראה על פני השטח, יכולה להפוך לרגע מכונן של צמיחה, גילוי עצמי או גיבוש קבוצתי.
בסופו של דבר, העוצמה של פעילות ODT אינה נמדדת בכמות האביזרים שבה, אלא באיכות הקשר שנוצר. וכשיש הקשבה, הקשבה אמיתית, גם בלי חפצים, המשחק קורה.
משחקי ODT ללא ציוד הם לא פשרה גם יכולים להיות הם בחירה. מצד אחד הם זמינים ונוחים, ומצד שני הם עמוקים, נוגעים, מחברים ומפתחים. הם מחזירים אותנו למהות של החינוך – להיות עם האנשים, בגובה העיניים, בנוכחות מלאה.
