כי האמת היא, שככל שאנחנו מתבגרים, אנחנו אולי לומדים להסתיר טוב יותר את הרגשות והצרכים שלנו, אבל אין ספק שהם לא נעלמים. חשוב לזכור שבתור מבוגרים גם אנחנו צריכים לעבוד על תקשורת, על גיבוש, על הקשבה, על אמון ועל עוד ערכים ועקרונות שעובדים עליהם בפעילות ODT. לפעמים אפילו יותר מילדים.
והאמת היא שההבדל היחיד בין מבוגרים לילדים? אנחנו פשוט פחות רגילים לעבור פעילויות כאלו.
אבל כשזה קורה בצורה נכונה, זה עובד, ובגדול!
המאמר הזה מיועד עבורכם, מדריכים, מנחים, אנשי צוות וארגונים שמתחילים להבין שיש פה כלי מדויק ואמיתי, שפשוט חיכה שמישהו ייקח אותו ברצינות.
כן, גם עם מורים, צוותים רפואיים, מנהלי מחלקות או מטפלים ותיקים.
ולא, זה לא חייב להיות ילדותי, ולא קלישאתי. זה פשוט צריך להיות נכון.
אז מה זה בעצם אומר ODT למבוגרים, ולמה זה כל כך מומלץ?
ODT זה לא רק לילדים
אחת ההנחות השגויות שאנחנו עלולים לקחת איתנו כמנחים היא שלמבוגרים כבר "אין צורך בזה". הרי הם כבר עברו סדנאות, למדו על עצמם, מכירים אחד את השני, מה כבר יש להוסיף?
אבל בשטח, המציאות מראה אחרת. דווקא אצל מבוגרים, כשעושים את זה נכון, הפעילות חודרת עמוק מאוד. הסיבה פשוטה, ברגע שאדם מבוגר משתתף בפעילות חווייתית טובה, שמצליחה לעקוף את ההרגלים שלו ולהעביר אותו תהליך דרך הגוף והרגש, הוא מגלה דברים על עצמו שהוא לא חשב שעדיין קיימים בו.
העולם המבוגר מלא באתגרים של תקשורת, של התמודדות עם שחיקה, של אינטראקציה קבוצתית ושל קונפליקטים, גלויים וסמויים. ה־ODT מציע אלטרנטיבה, חוויה אותנטית, משחקית, שמאפשרת לקבוצה לפעול יחד, ולהיחשף אחד לשני מתוך עשייה ולא מתוך דיבורים. הרבה פעמים אנחנו מגלים שמה שנראה כמו "משחק פשוט", מצליח להציף חסמים, תבניות חשיבה והרגלים הרבה יותר מכל מצגת ארגונית או שיחת צוות.
למה זה עובד כל כך טוב?
יש ב־ODT למבוגרים משהו שובר שגרה, אבל לא רק בגלל שהוא בחוץ או כי הוא שונה. הוא שובר שגרה כי הוא מאפשר לאנשים להיכנס לתוך סיטואציה מפתיעה, מרעננת, לא צפויה, שדורשת מהם להיות נוכחים באופן שונה מהיום יום שלהם. החוויה עצמה גורמת לנו להניח לרגע את התפקידים והמסכות, לא משנה אם אתה המנכ"ל, מורה עם ותק של 20 שנה, או עובד חדש בצוות, ברגע שאתה נקלע לאתגר קבוצתי בחוץ, כולם שווים. כולם לומדים ביחד לתקשר, להתמודד עם תסכול, למצוא את הדינמיקה הנכונה לקבוצה ולפעול מתוך יצירתיות והקשבה.
דבר נוסף, פעילות ODT עוקפת את החומות. אף אחד לא "מרגיש בטיפול", ובכל זאת, קורים שם דברים עמוקים. אנשים משתפים, נפתחים, מתרככים, ולפעמים צוחקים עד דמעות. והצחוק הזה, יחד עם החוויה הפיזית והמשחקית, מחזירים לקבוצה משהו שנשכח: חיות, קלילות ואפשרות לפעול מתוך חיבור אמיתי.
למי זה מתאים?
היופי הוא, שזה מתאים כמעט לכל קבוצה בוגרת.
לדוגמה, צוותי הוראה שמרגישים עומס או פערים, יכולים דרך פעילות ODT לחזור ולבנות שותפות אמיתית, מתוך העשייה. לפעמים לא צריך עוד שיחה על "שיתוף פעולה", אלא פשוט לשים את הצוות באתגר שבו הם חייבים לעבוד יחד, ואז הדברים פשוט קורים לבד.
צוותי הנהלה או מנהלים, לומדים דרך הפעילות לא רק על עצמם, אלא גם על דפוסי קבלת ההחלטות שלהם, על סגנונות התקשורת, ועל היחסים שביניהם.
מטפלים ומנחי קבוצות שעובדים בשדה הרגשי עשויים לגלות שדווקא פעילות בשטח מאפשרת להם לגעת בחומרים עמוקים מאוד, ממקום פחות מאיים ויותר נגיש.
וגם קבוצות גיבוש כלליות כמו: עמותות, קבוצות חברים וארגונים למיניהם, כולן נהנות מהמרחב החווייתי ש־ODT פותח, מרחב המאפשר לדבר על זהות, על ערכים, ועל תחושת שייכות דרך הגוף, החוויה, והקבוצה.
מה חשוב לזכור כשמנחים מבוגרים?
הנחיית מבוגרים דורשת רגישות אחרת. זה מתחיל מהשיח והשפה, כזו שלא תיתפס כילדותית, שלא תלעג או תשטיח את הרגש.
מבוגרים שמגיעים לפעילות צריכים להרגיש שמכבדים אותם, שמבינים את גבולותיהם ושנותנים להם בחירה. לא כל אחד ירגיש נוח לקפוץ ראשון, ודווקא לכן חשוב שהמרחב יהיה פתוח, מאפשר, ולא שיפוטי. עוד דבר שחשוב לזכור הוא עיבוד החוויה. מבוגרים רוצים להבין את הקשר בין מה שהם עברו בפעילות לבין החיים עצמם. לא מספיק רק לצלוח משימה, חשוב לדבר על מה שקרה, מה זה העלה בי? איך התנהלתי? מה זה אומר על הקבוצה שלי? העיבוד הוא המקום שבו החוויה מקבלת עומק והופכת להיות משמעותית. כמובן, חשוב גם להתאים את סוגי הפעילויות.
כשעובדים עם מבוגרים כדאי לבחור אתגרים שמייצגים מצבים מהחיים, דילמות, קונפליקטים, תכנון משותף, אמון. פעילויות כאלו המחוברות לחיים וליום יום מדברות אליהם מסיבה פשוטה, כי הן עליהם. לא צריך להמציא משהו "רציני מידי" אלא פשוט לשאול את עצמנו: מה יכול לשקף את האתגר האמיתי של הקבוצה?
לסיום, ODT למבוגרים הוא לא טרנד, הוא כלי, הוא דרך לעבור תהליך מבלי להשתמש במילה "תהליך".
הוא מאפשר לאנשים מבוגרים, כאלו שכבר עברו סדנאות, למדו קורסים והשתתפו באין־ספור ימי גיבוש, פשוט להיות, להתחבר, לזוז, לצחוק, ולפגוש את עצמם ואת הקבוצה בדרך חדשה.
אז אם אתם מדריכים, מוזמנים לקפוץ על ההזדמנות ולתת למבוגרים מקום בתכניות שלכם. תאתגרו את עצמכם ליצור שפה מותאמת, בוגרת, שמכבדת את מי שעומד מולכם, ומזמינה אותו להעז לזוז.
ואם אתם חלק מארגון, מנהלים או אנשי צוות, אל תוותרו על זה. תנו לאנשים לחוות, לא דרך הרצאה, אלא דרך חוויה. תנו להם לבנות אמון, לצחוק יחד, ולהתמודד במקום הכי חי שיש – בשטח. כי לפעמים, דווקא שם, הדברים החשובים ביותר קורים.