פתיחה מסקרנת ושונה מהרגיל
הדקות הראשונות של הפעילות הן קריטיות – זה הרגע שבו הילדים מחליטים אם הם רוצים להיות חלק מהפעילות או לא. חשוב להתחיל את הפעילות עם משהו לא שגרתי: חידה מאתגרת, סיפור מותח, הדגמה מפתיעה או שאלה מסקרנת. במקום לשאול ישירות "למה שיתוף פעולה חשוב?", נסו לפתוח במשחק קטן, לדוגמה:
"אני רוצה לבדוק משהו – בואו נראה אם מישהו כאן יכול למחוא כפיים עם יד אחת בלבד!" (ניתן להם כמה שניות לנסות). לאחר שכולם יגלו שזה כמעט בלתי אפשרי, נמשיך: "עכשיו תמצאו מישהו לידכם ותמחאו כפיים יחד. הצלחתם, נכון? זה בדיוק הכוח של שיתוף פעולה – יש דברים שפשוט אי אפשר לעשות לבד!".
משם נוכל להמשיך לפעילות קבוצתית שמדגימה איך עבודת צוות עוזרת לנו להשיג מטרות בצורה טובה ומהנה יותר.
שימוש בקול, בתנועה ובשפת גוף
מדריך שמשתמש בקול מונוטוני או עומד במקום בלי לזוז – יתקשה מאוד להחזיק את הילדים מרוכזים בפעילות. במקום זאת, חשוב שנגוון ונשנה את הטון תוך כדי הפעילות. כמו כן, נשתמש בתנועות ידיים ובשפת גוף פתוחה ומעניינת. נוכל גם לשלב משחקי קול כמו: לדבר בלחישה ואז להגביר את הקול, כדי למשוך את תשומת הלב ברגעים חשובים.
יצירת תחושת שותפות ואחריות
כאשר הילדים מרגישים שהם חלק מהפעילות ולא רק צופים בה, הם יהיו מעורבים יותר. לכן נרצה לשתף אותם בהחלטות קטנות, ניתן להם תפקידים תוך כדי ההסבר, נבחר מתנדבים – ניתן להם להרגיש חשובים. ילד שמרגיש אחראי וחשוב – נוטה פחות להפריע.
יצירת קשר אישי עם הילדים
נקודה חשובה וקריטית! חשוב שנפנה אל הילדים בשמותיהם, נשאל אותם שאלות אישיות קטנות כמו: "מה דעתך על זה, נועה?" וניצור איתם קשר עין. ב 99.9% מהמקרים, ילד שמרגיש שרואים אותו ושאכפת ממנו – יקשיב יותר וירגיש חלק מהפעילות.
שינוי קצב הפעילות בהתאם לרמת הקשב
אם אנחנו רואים שהילדים מתחילים לאבד ריכוז, חשוב שלא נתעקש להמשיך את הפעילות כרגיל. נעצור לרגע, נוסיף משחקון קצר, תנועה או אתגר קטן, ורק אז נחזור לפעילות. שינוי קצב קטן יכול לרענן את הקבוצה ולהחזיר את תשומת הלב של הילדים.
לסיכום, שמירה על הקשב של הילדים היא אומנות בפני עצמה. באמצעות פתיחה מסקרנת, שפת גוף דינמית, שילוב תנועה, חלוקת תפקידים, שימוש בהומור ותגמול חיובי – ניתן ליצור פעילות מרתקת ומהנה, שבה הילדים ישתתפו ברצון ולא יפריעו. חשוב שנזכור! ילדים שנהנים ומרגישים חלק מהעשייה – הם ילדים שמקשיבים!
בהצלחה 🙂
