אותם מדריכים מבינינו שמשתמשים בכלי המופלא של ה-ODT גם בפעילויות למבוגרים מכירים את הרגע הזה, רגע מיוחד בו הקבוצה בתוך הפעילות, משחקת, נהנת, משתחררת ופתאום מתחיל להיפתח שער לתוך העולם הרגשי של המשתתפים. פתאום, אחד המשתתפים אומר משהו אמיתי, משהו מהלב וכל הקבוצה שותקת. פתאום מישהו מוחא כפיים, ואז עוד אחד ועוד אחד. ולפעמים… אפילו זוכים לראות כמה עיניים דומעות.
אנחנו רגילים לחשוב ש־ODT הוא כלי שנועד להזיז את הגוף, להדליק את המחשבה, לאתגר את עבודת הצוות. אבל האמת היא, שהוא גם לגמרי יודע לגעת בלב. בהדרכה נכונה הוא יכול ליצור מרחב שבו רגשות יכולים לצוף, שבו השקטים והמופנמים יכולים לדבר, וחזקים יכולים לחשוף פגיעות, שבו דברים שלא נאמרו פתאום נאמרים. זהו ממש מהלך מופלא של פעילות ODT טובה.
במאמר הזה נצלול לעומק השילוב בין עולם הרגש לעולם ה־ODT, ונראה כיצד פעילות שטח פשוטה, כשהיא נעשית בכוונה ובצורה הנכונה, יכולה להפוך להזדמנות לריפוי, קרבה ושיח רגשי אותנטי.
אז כיצד ODT עוזר לפתוח את הרגש?
- ב-ODT הגוף קודם למילים – יש רגשות שלא עוברים דרך הדיבור, אבל כן דרך תנועה, חוויה ומגע.
ODT עוקף עושי לעקוף כל מיני חומות רגשיות. הוא פועל על חוויה, על קשר עין, על קואורדינציה משותפת, על רגעים של מיוחדים של הצלחה או חוסר הצלחה, ודרכם, פתאום נפתחים גם רגשות חבויים.
- ביטחון רגשי ואמון דרך קבוצה – הקבוצה היא מרחב. כשאנחנו פועלים יחד, חווים אתגרים, צוחקים, נופלים וקמים, נוצר אמון. ברגע שיש אמון, יש יותר אומץ להיות פגיע ומתוך כך יש יותר מקום לרגש לצאת בלי פחד.
- חוויה בלתי נשכחת – רגש נוגע כשמשהו קורה באמת ולא רק נאמר באוויר.
ODT מחבר בין חוויה ובין עיבוד, וזה מה שמעמיק את הרגש והופך אותו לזיכרון משמעותי, אישי וקבוצתי.
שלוש פעילויות פרקטיות לחיבור רגשי
פעילות מס' 1 – חוט של רגשות
מטרת הפעילות: יצירת שיח רגשי פתוח ועדין דרך סמל פשוט – חוט צמר שעובר בין המשתתפים.
מתאימה לפתיחה רגשית בקבוצה, ליצירת אווירה של שיתוף, הקשבה ואינטימיות.
ציוד:
- חוט צמר עבה באורך של לפחות 15 מטר (אפשר גם חבל דק)
- מרחב לישיבה במעגל – דשא, שטח פתוח או חדר
מהלך הפעילות:
- מושיבים את הקבוצה במעגל.
- המנחה מחזיק את קצה החוט, משתף רגש שהוא הרגיש לאחרונה (לדוגמה: "התרגשות", "עייפות", "חוסר שקט"), ואז ממשיך: הוא בוחר משתתף אחר במעגל, קורא לו בשמו, וזורק אליו בעדינות את חבילת החוט – תוך כדי שהוא שומר על הקצה בידו.
- המשתתף שקיבל אוחז במקום שבו החוט הגיע אליו (ולא זורק את הקצה לאחור!), משתף גם הוא רגש, ואז מעביר הלאה לאדם חדש.
- התהליך נמשך עד שהחוט עבר בין כל המשתתפים או עד שנוצר מרחב עשיר דיו של שיתוף.
סיום הפעילות:
- עוצרים רגע, ומסתכלים יחד על רשת החוטים שנוצרה: היא מייצגת את החיבור הרגשי, את הקשרים בינינו.
- אפשר לשאול: אילו רגשות חזרו שוב ושוב? מה הכי הפתיע אתכם? מה התחבר אליכם?
עיבוד והעמקה:
- איך הרגשתם כשהייתם צריכים לשתף רגש?
- האם היה לכם קל או קשה להחליט למי להעביר את החוט? למה דווקא אליו?
- אילו רגשות לא עלו ואולי חשוב שיקבלו מקום במעגל?
פעילות מס' 2 – קלפי רגשות
מטרת הפעילות: יצירת חיבור רגשי דרך תמונות ודימויים, כלי שמקל על משתתפים לדבר על רגשות, גם בלי להיחשף ישירות.
ציוד:
- קלפי רגשות / קלפים עם תמונות של הבעות פנים / ציורים פתוחים לפרשנות רגשית (אפשר גם להכין מראש).
- אם אין קלפים, אפשר להכין תמונות של פרצופים עם רגשות בסיסיים: שמחה, פחד, תסכול, סקרנות, עייפות, תקווה וכו'.
מהלך הפעילות – גרסה אישית:
- פורסים את הקלפים במרכז או נותנים לכל משתתף חפיסה קטנה.
- שואלים שאלה מכוונת, לדוגמה: "בחרו רגש שאתם מרגישים כרגע", או: "רגש שמלווה אתכם בתקופה האחרונה", או: "רגש שעלה בכם באתגר שהיה לנו היום".
- כל משתתף בוחר קלף ומסביר בקצרה מה הקלף מבטא עבורו, ללא כפייה להיחשף יותר ממה שנוח.
מהלך הפעילות – גרסה קבוצתית ויצירתית:
- מחלקים לכל קבוצה קטנה 2–3 קלפים.
כל קבוצה מתבקשת ליצור "סצנה חיה" (פנטומימה, פסל אנושי, תנועה קבוצתית) הממחישה את הרגש בקלפים שלה. - שאר הקבוצות מנחשות איזה קלף הם ממחישים, ואחר כך מדברים על התחושות שעולות בצפייה.
עיבוד ושאלות לחשיבה:
- איזה רגש היה לכם הכי קל לבחור ואיזה היה קשה?
- האם הרגש שלכם השתנה במהלך הפעילות?
- כמה מהרגשות שנאמרו פה אתם מזהים גם אצל עצמכם?
פעילות מס' 3 – "תמונה אחת שווה אלף רגשות"
מטרה:
לחדד זיהוי רגשות דרך תמונה ודימוי, ליצור תנועה קבוצתית דינמית עם גוון תחרותי, ולהעמיק לשיח אישי דרך התמונות.
ציוד נדרש:
- תמונות (מודפסות או דיגיטליות) של סיטואציות רגשיות או הבעות פנים
אפשר להכין מראש עם AI תמונות מגוונות ומצולמות באיכות גבוהה, לדוגמה: אישה צעירה לבד בתחנת אוטובוס ונראית חסרת אונים, גבר יושב מול מחשב עם ידיים על הראש ונראה מתוסכל, קבוצת חברים צוחקים סביב שולחן, נער עומד בצד עם מבט מושפל וכו'. - דפי ניקוד לכל קבוצה.
מהלך הפעילות:
- חלוקת לקבוצות קטנות, 3–5 משתתפים בכל קבוצה.
כל קבוצה מקבלת טבלה לרישום תשובות. - המנחה מציג תמונה אחת בכל פעם – על מסך / מודפסת. כל תמונה נראית "אמיתית" אבל פתוחה לפרשנות.
- הקבוצות מקבלות משימה כפולה: לזהות מה הרגש המרכזי המובע בתמונה (למשל: תסכול, בדידות, התרגשות) ולתאר מה לדעתם קורה בסיטואציה ("הוא עבד כל הלילה", "היא פספסה אוטובוס", "הם חוגגים יום הולדת", וכו').
- המנחה אוסף את התשובות – אחרי כל תמונה או בסוף הסבב. כל תשובה "קרובה" לרגש ולסיטואציה מזכה את הקבוצה בנקודה.
- ממשיכים עם 6–10 תמונות, תלוי בזמן והקשב של הקבוצה.
אפשר להוסיף גם תמונות שנויות במחלוקת המעוררות פרשנויות שונות.
שלב סיכום ועיבוד:
לאחר סיום המשחק, עוצרים, מתיישבים, ועוברים לשיח פתוח. שאלות לעיבוד אישי וקבוצתי:
- איזה תמונה הכי נגעה בך? למה דווקא היא?
- עם איזה רגש הכי התחברת ולמה?
- היה רגש שלא הצלחת לזהות? או שלא נעים לדבר עליו?
- מה גילית על עצמך דרך המשחק?
- מה זה אומר על איך אנחנו מזהים רגשות אצל אחרים?
לסיכום, רגשות הם לא מותרות, הם לא דבר זניח, הם חלק עיקרי ומרכזי המלווה את האדם בחיים שלו. כשמדריך יודע להכניס את השיח הרגשי דרך הכלים הנכונים, ODT הופך מכלי חוויתי לכלי עמוק, מטלטל ומרפא. לפעמים, במקום ספה של פסיכולוג מספיק משחק מהנה, אנשים טובים ופתיחת לבבות, כדי לפתוח את הרגש באמת.
אני מזמין את כולנו בפעילות הבאה שלנו עם הקהל הבוגר, לא לפחד מהרגש, לתת לו מקום, אבל באמת.
וכמובן שתמיד נזכור – מאחורי כל משתתף יש סיפור ולפעמים ה־ODT מאפשר לו סוף סוף להישמע.