הפעילות בעיצומה, כדורים באוויר, מגדלים נבנים, הקבוצה מתמודדת עם האתגר שלפניה והילדים מרוכזים במשימה. אבל בצד, ילד אחד עומד בשקט ולא רוצה להשתתף, הוא מכונס בעצמו, מנותק משאר החברים. את האמת, שקל מאוד לפספס אותו ולהיות יחד עם שאר הקבוצה בתוך המשימה שהם עושים. אבל אם רק נעצור לרגע אחד קטן ונביט על אותו הילד, נבין שדווקא שם קורה הסיפור האמיתי.
אנחנו בתור מדריכים טובים ומשמעותיים עבור הילדים, תפקידנו לא מתחיל ונגמר בהסבר הפעילות והובלת המשחק, התפקיד האמיתי שלנו הוא לראות ואף לזהות את מה שהילד עצמו עוד לא יודע להגיד במילים. לפעמים רק היחס שלנו, מילה טובה, התייחסות או אפילו מבט אחד קטן שלנו, יכול להיות עבורו עולם שלם.
ההשפעה שלנו כמדריכים על הילדים בם אנחנו נתקלים בשיעורים או בסדנאות שלנו, אינה נובעת רק מהפעילויות שאנחנו מתכננים, אלא בעיקר מהנוכחות שלנו ומהפעולות שלנו תוך כדי הפעילות, בגוף, במבט, במילה. אנחנו כל הזמן פוגשים ילדים שכל אחד ואחד מהם מתהלך בעולם עם סיפור משלו, עם רגשות חבויים, עם בלבלות שהוא סוחב איתו, עם עיצוב הזהות שהוא עובר בשלבים הכל כך קריטיים של ילדותו.
במרחב הזה, שבו קורה הרבה מעבר למה שנראה לעין, יש בידינו כמה דרכים פשוטות אך עמוקות לגעת בלב של הילד ולהפוך את הפעילות שלנו לחוויה מעצבת ואולי אפילו משנה חיים.
הקשבה אמיתית
להקשיב לילד זה הרבה מעבר לשמוע את המילים שיוצאות מפיו. הקשבה אמיתית דורשת ריכוז מלא, פתיחות וסבלנות. אנחנו צריכים לשים לב לטון הקול שלו, להבעות הפנים, לשפת הגוף, ולפעמים אפילו למה שלא נאמר או יותר נכון למה נאמר "בין המילים".
כשאנחנו מקשיבים באמת, אנחנו מעבירים לילד מסר חשוב: "העולם שלך מעניין אותי, אני כאן בשבילך". תחושה זו מעודדת אותו לבטא את רגשותיו ולפתוח את ליבו. ההקשבה מפתחת אצל הילד את הביטחון שהוא יכול לסמוך עלינו, ויוצרת בסיס איתן לבניית קשר אמיץ ומשמעותי, איתנו ובמערכות יחסים נוספות שילוו אותו בהמשך.
מילות חיזוק ועידוד מדויקות
מילים של חיזוק יכולות להדליק את הניצוץ הפנימי בילד, להעלות את תחושת המסוגלות והערך העצמי שלו. חשוב שהתמיכה תינתן בזמן המתאים, בכנות ובפשטות.
לדוגמה, לא נאמר לילד רק "כל הכבוד", אלא אמירה שמכירה במאמץ שלו או במה שהוא עשה עכשיו, כמו "ראיתי כמה השקעת, זה ממש מדהים", או "תשמע, האומץ שלך לנסות משהו חדש מעורר השראה".
מילים אלו מעצבות את הדימוי העצמי ומלמדות את הילד להעריך את עצמו גם בזמנים של קושי או כישלון.
פנייה אישית ושאילה לשלומו
לעיתים הילד מסתגר, מתרחק או פשוט לא מצליח להשתלב. במקום להניח שהוא בסדר או להתעלם, לגשת אליו ולשאול לשלומו היא מחווה חזקה שמביעה אכפתיות אמיתית.
השאלה הפשוטה הזו – "איך אתה מרגיש היום?" או "רוצה לשתף אותי מה קורה?" יכולה לפתוח פתח לשיחה שבה הילד ירגיש מובטח, מובן ומקבל. זה גם מחזק את תחושת השייכות שלו לקבוצה ולנו כמדריכים.
נוכחות במבט ובשפת גוף
לפני כל מילה, יש את השפה הלא מילולית, המבט, הבעת הפנים, השקט שמביע המון רגש פנימי. מבט חם, שמראה הקשבה ופתיחות, מעניק לילד תחושה של קבלה וביטחון.
חשוב להימנע ממבט שיפוטי או ממהר, ולהשתדל להיות "כאן ועכשיו" איתו, גם אם זה על חשבון זמננו וגם אם רק לכמה רגעים. הילדים קולטים את האותנטיות שלנו, ומבט שמביע חום ואהבה יכול להפוך רגע רגשי מורכב לרגע מחזק.
הבעת רגשות כמודל לחיקוי
אנחנו כמדריכים משמעותיים לא רק מעבירים תכנים, אנחנו מודל לחיקוי. כאשר אנחנו משתפים ברגשות שלנו באופן נכון, כנה ומכבד, אנחנו מראים לילדים שזה בסדר להרגיש, להביע ולקבל רגשות.
זה עוזר לפרק את חומות ההגנה, להוריד פחדים מביטוי רגשי ולהעצים את היכולת של הילד לעבד את מה שקורה בו. כך אנחנו מפתחים סביבה תומכת שבה הרגש אינו מעלה פחד אלא כלי לצמיחה ולחיבור.
לסיכום, אנחנו כמדריכים משמעותיים נמצאים במקום שבו משחק, קשר ורגש נפגשים.
וזה בדיוק המקום שבו נוצרים רגעים שילד יכול לזכור לכל החיים. לא נמדוד את ההשפעה שלנו במספרים, אלא בעיניים נוצצות, במילים קטנות של תודה, ובשינוי קטן בגישה או בהרגשה.
כל פעם שנראה ילד או ילדה במצוקה ונבחר לגשת, כל פעם שנהיה שם בשבילו, נפנה לי מקום וזמן, נהיה שם איצו ובשבילו ונאמין בו, אנחנו הופכים להיות ממדריכים לאנשי חינוך אמיתיים!
