יש רגעים בעבודה שלנו עם ילדים כאנשי חינוך, שמעלים בנו רגש חזק ועוצמתי, על פניו הרבה מעבר לסיטואציה בה נתקלנו. סיטואציות פשוטות, ילד שמתפרץ, ילדה שמסתגרת, ילד שמסרב לשתף פעולה, מצליחות לגעת במשהו עמוק בתוכנו. לעיתים זה רק גירוי קטן שמקפיץ בנו תגובה מוגזמת, ולעיתים זו תחושת מועקה, בלבול או אפילו כאב שאנחנו לא ממש יודעים להסביר. ברגעים האלו, נדמה שמשהו בילד שמולנו לוחץ על כפתור ישן, כפתור פנימי, אישי, אולי אפילו נשכח, שמפעיל בתוכנו סיפור עתיק יותר.
מה יש באותם רגעים שמעוררים בנו רגש כל כך חזק ועוצמתי? מדוע אנחנו מגיבים לעיתים בצורה שמרגישה בלתי נשלטת? ואולי השאלה החשובה ביותר: מה מלמדת אותנו עבודת הליווי על עצמנו?
המפגש עם הילדים, במיוחד כשמדובר בילדים המתמודדים עם אתגרים וקשיים, הוא גם מפגש עם הילד הפנימי שבתוכנו. אותו ילד שהיינו, שחווה כאב, חיפש אהבה ותשומת לב, ביקש מקום ונתקל לעיתים בדחייה או חוסר הבנה. כל ליווי שאנחנו מעניקים היום לאחר, הוא באיזו נקודה גם התייחסות עמוקה לעצמנו ולילד שבתוכנו.
במאמר זה ניגע בכמה נקודות שנוכל ללמוד בעצמנו על עצמנו מתוך המסע המדהים והעמוק שלנו עם הילדים.
הילדים כמראה לילד הפנימי שלנו
כאשר אנחנו נפגשים עם הילדים, אנחנו נפגשים גם עם הקשיים וההתמודדויות שלהם. לא תמיד אנו מבחינים שהמפגש הזה מעורר אצלנו זכרונות ורגשות מהילדות שלנו בעצמנו. הילד הפנימי שבנו, אותו ילד קטן ורגיש שקיים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו הוא חלק רגיש ועדין, אשר עלול להכיל לעיתים רגשות, התמודדויות ואף טראומות שנגרמו מחוויות ילדות כאלו ואחרות ולא קיבלו מספיק תשומת לב.
הקשיים וההתמודדויות של הילדים, בין אם זה פחד, חוסר ביטחון, קושי ביצירת קשרים, קושי בקבלת סמכות ועוד, משמשים לנו כמראה המוחזרת אל הילד שבתוכנו, שלפעמים פשוט זקוק לעזרה בעצמו, לתשומת לב. היכולת להבין זאת מאפשרת לנו ליצור קשר עמוק יותר עם עצמנו ולהבין שהעבודה עם הילדים היא גם עבודה פנימית שלנו אל מול עצמנו.
הקשבה לקושי – פתח למודעות עצמית פנימית
הקשבה אמיתית היא יותר מאשר שמיעה בלבד, היא דורשת נוכחות מלאה, סבלנות ופתיחות. כאשר אנחנו מתמודדים עם הקשיים של הילד, מתעוררות בנו תגובות רגשיות שונות, לפעמים תסכול, לעיתים אכזבה, ולעיתים חוסר אונים. תגובות אלו הן לעיתים קרובות אותות למה שעדיין דורש התבוננות ועיבוד פנימי אצלנו, בתוך תוכנו.
במקום להדחיק או להיאבק ברגשות אלה, מודעות אליהם תאפשר לנו לראות את עצמנו באופן עמוק ואמיתי יותר, עם החולשות והחוזקות כאחד. כך, ההקשבה לילדים הופכת לתהליך פנימי שבו אנחנו לומדים להכיר את הדפוסים שלנו ולשנות אותם לטובתנו.
פיתוח סבלנות וחמלה כלפי הילדים, ומתוך כך כלפי עצמנו
כשמלווים ילדים במצבים מורכבים, אנחנו נדרשים לגלות סבלנות רבה, להיות שם גם כשאותה התנהגות מאתגרת אותנו, כשהתהליך לוקח זמן, כשהתוצאות לא מיידיות. יחד עם זאת, פעמים רבות אנחנו שוכחים דבר קטן אבל קריטי, הסבלנות והחמלה שאנחנו מעניקים לילדים חייבות להתחיל כלפי עצמנו.
חלקים בנו, זקוקים גם הם לאותה רכות, לאותה הבנה, הכלה, אהבה וקבלה ללא שיפוטיות. כאשר אנחנו מפתחים כלפי עצמנו סבלנות וחמלה, אנחנו הופכים להיות רגועים יותר, שלווים יותר, מכילים יותר, דבר שמשפר אותנו כבני אדם וכמדריכים ביחס שלנו עבור הילדים שאנחנו מלווים.
הליווי כמסע של ריפוי וצמיחה אישית
התהליך של ליווי ילדים במצבים מאתגרים מאפשר לנו להרחיב את המודעות שלנו ולהעמיק את הקשר שלנו עם עצמנו. ככל שאנחנו מתמודדים יותר עם הקשיים והאתגרים שאנחנו נתקלים בהם כאנשי חינוך, אנחנו בעצם נחשפים לעצמנו במישורים חדשים, לתגובות שלנו, לחששות שלנו ועוד. בעבודה שלנו עם הילדים יש הזדמנות אמיתית לשחרר את הרגשות הישנים וליצור צמיחה רגשית ורוחנית.
לסיכום, המסע שלנו בתור אנשי חינוך המלווים ילדים מלאי התמודדויות וקשיים הוא תהליך הדדי עמוק שבו אנחנו לומדים לא רק כיצד לעזור לאחר, אלא גם כיצד להקשיב ולעזור לעצמנו. הילדים מזכירים לנו את הילד הפנימי שבתוכנו, את הפגיעות והצורך באהבה והכלה, ומאפשרים לנו לעבור צמיחה אישית משמעותית.
הקשבה אמיתית, סבלנות וחמלה כלפי הילדים וכמובן כלפי עצמנו, פותחות דלתות לריפוי פנימי ולצמיחה רוחנית ומנטלית. כך, העבודה איתם הופכת למסע של התפתחות משותפת, אשר מעשירה אותנו ומעמיקה את משמעות התפקיד שלנו כמדריכים.
