גישה חיובית כלפי הילדים בפעילות ODT

המפגש עם הילדים, במיוחד כשמדובר בילדים המתמודדים עם אתגרים וקשיים, הוא גם מפגש עם הילד הפנימי שבתוכנו. אותו ילד שהיינו, שחווה כאב, חיפש אהבה ותשומת לב, ביקש מקום ונתקל לעיתים בדחייה או חוסר הבנה. כל ליווי שאנחנו מעניקים היום לאחר, הוא באיזו נקודה גם התייחסות עמוקה לעצמנו ולילד שבתוכנו. במאמר זה ניגע בכמה נקודות שנוכל ללמוד בעצמנו על עצמנו מתוך המסע המדהים והעמוק שלנו עם הילדים.

עולם ה-ODT הוא הרבה יותר ממשחקים בשטח. פעילות ODT מייצרת מרחב חי, רגשי ודינמי, שבו ילדים פוגשים את עצמם, ביחס לעצמם וביחס לקבוצה דרך אתגרים ומשימות. פעמים רבות אנו נוטים להרגיש שפשוט בא לנו "לעבור את הפעילות בשלום", אבל בפועל, קורים שם דברים הרבה יותר עמוקים שנרצה לשים אליהם לב. מתחת לפני השטח, כל משחק הוא מראה לרגשות ולדפוסי ומנגנוני התמודדות של הילד/ה.

פעילויות ODT נראות לעיתים כמו משחקים, אבל הן שדה רגשי־חברתי עמוק שבו נבנים יחסים, עולים רגשות, ונולדות תובנות. זה המקום שבו ילד לומד שהוא לא לבד, שהמילים שלו משפיעות, שהנוכחות שלו והבחירות שלו משנות את האווירה בקבוצה. ובדרך הנכונה, עם הכוונה נכונה של מדריך, הפעילות הזאת הופכת למרחב מחנך שמאיר אור חדש בקבוצה ומעורר בה דבר מופלא שנקרא – מודעות חברתית.

לא הכמות קובעת אלא הדיוק, בציוד, בשפה, בגובה העיניים. כשאנחנו באמת נוכחים, עם הלב, עם ההקשבה שלנו לילדים, עם היכולת לראות כל ילד וילדה , הפעילות הופכת להיות לא רק מה שקורה בחוץ, אלא מה שנשאר בפנים. זו המשמעות האמיתית של פעילות ODT, לא רק פעילות מהנה ושוברת שגרה, אלא תהליך פנימי, אישי וחברתי שיכול לחולל שינוי של ממש, בילדים ובנו.

אנשי חינוך יקרים, במאמר הזה אני רוצה שנדבר על הסוגיה שכמעט כל מי שעובד עם ילדים, לצערנו הרב מכיר מקרוב – חרמות ודחייה חברתית. זה לא תמיד מתבטא בחרם "רשמי", לפעמים זה מתחבא במבטים לא נעימים, בהשתקה, בהתחמקות ממשחק קבוצתי, או פשוט באותו ילד שנשאר תמיד אחרון, אף פעם לא נבחר ראשון, ותמיד נמצא קצת בצד.

במאמר הזה ננסה להתבונן לעומק במה שעובר על הילדים שלנו (ועלינו!) בתוך תקופת מלחמה:
מה עובר עליהם מתחת לפני השטח? איך זה משפיע עליהם רגשית, לימודית וחברתית? ואיך אנחנו יכולים, דרך כלים פשוטים של פעילות ODT, להחזיר להם תחושת שייכות, ביטחון, ורגע אחד של נשימה. נדבר על סוגים שונים של קשיים שהילדים חווים, על התפקיד שלנו כמבוגרים בסיטואציה, ועל דרכי התמודדות מעשיות ורגישות דרך עולם ה־ODT.

כמדריכי ODT, שעובדים עם ילדים דרך תנועה, משחק ואתגר, יש לנו הזדמנות נדירה להיות לא רק מעבירי פעילות, אלא דמויות לחיקוי, מודל, השראה, דוגמה חיה. והדוגמה הזו, הרבה פעמים משפיעה יותר מכל הסבר, שיח או משחק שבעולם.

במאמר זה נעסוק בחמש טעויות נפוצות, שכל אחד מאיתנו עשה או יעשה מתישהו בתחילת תהליך עם קבוצה. ההכרה בהן יכולה להיות הצעד הראשון לפתיחה רגישה, חכמה ומדויקת יותר.

אני מזמין אתכם לפתוח את הראש (בכאילו 😂) ליתרונות המדהימים של פעילות ODT בטבע, ולהבין למה דווקא הטבע הוא המקום המושלם לחוויות הכי אמיתיות ועמוקות שלנו.

כשאנחנו מתכננים נכון את הפעילות, כשאנחנו בונים את הפעילות על פי העקרונות הנכונים ומתוך המניע הנכון אנחנו מגדילים את הסיכוי שהפעילות לא תהיה “כיפית” בלבד אלא גם עמוקה ומשמעותית.

משחקי ODT ללא ציוד הם לא רק פתרון חירום כשאין ציוד, הם גם אחלה של בחירה חינוכית עם ערך מוסף. הם מאפשרים לנו כמדריכים להתמקד בחוויה עצמה: במפגש שבין המשתתפים, ביצירת הקשבה אמיתית, ובהובלה מתוך נוכחות ולא מתוך גימיקים.

אנחנו כמדריכים משמעותיים נמצאים במקום שבו משחק, קשר ורגש נפגשים. וזה בדיוק המקום שבו נוצרים רגעים שילד יכול לזכור לכל החיים. לא נמדוד את ההשפעה שלנו במספרים, אלא בעיניים נוצצות, במילים קטנות של תודה, ובשינוי קטן בגישה או בהרגשה.

פעילויות ODT, עם החיבור העמוק בין הגוף, הנפש והקבוצה, משמשות עבורנו ככלי עוצמתי לפתוח את הלב, לשבור מחסומים ולהעלות רגשות חיוביים שמחזקים את תחושת השייכות והביטחון העצמי של הילדים.
במאמר זה נבחן כיצד, דרך חוויות משותפות, אתגרים גופניים ורגשיים, והמרחב לביטוי עצמי שה-ODT מייצר, אנחנו יכולים לעורר שינוי אמיתי ועמוק.

עולם ה-ODT הוא הרבה יותר ממשחקים בשטח. פעילות ODT מייצרת מרחב חי, רגשי ודינמי, שבו ילדים פוגשים את עצמם, ביחס לעצמם וביחס לקבוצה דרך אתגרים ומשימות. פעמים רבות אנו נוטים להרגיש שפשוט בא לנו "לעבור את הפעילות בשלום", אבל בפועל, קורים שם דברים הרבה יותר עמוקים שנרצה לשים אליהם לב. מתחת לפני השטח, כל משחק הוא מראה לרגשות ולדפוסי ומנגנוני התמודדות של הילד/ה.

בתוך מציאות בית-ספרית רוויית אתגרים, שבה כל תלמיד מגיע ממקום אחר, רקע אחר, עם תחומי עניין שונים ורגישויות מגוונות – נשאלת השאלה: כיצד יוצרים כיתה מגובשת, תומכת ומשמעותית?

אני מאמין שלא פעם ולא פעמיים שאלתם את עצמכם: האם זה בסדר לצחוק בזמן פעילות? מותר לעשות שטויות עם הילדים? ואיך זה משתלב בכלל עם גבולות, ערכים וחינוך? כמה פעמים מצאנו את עצמנו באמצע פעילות, כאוס בשיעור ואנחנו שואלים את עצמנו: "מה עכשיו? לצעוק? לשתוק? אולי פשוט… לצחוק?"

סוף השנה בבתי הספר היא תקופה מיוחדת: השמש בוהקת, הלב כבר בחופש הגדול, השגרה מתפרקת, והתחושה הכללית – "נגמר, אפשר לשחרר".
אבל אנחנו, המדריכים, עדיין שם – ממשיכים לפגוש את הילדים בשעות הפעילות, באירועים, בטיולים או בקבוצות. רק שעכשיו, במקום קבוצת ילדים סקרנים ונמרצים כמו שאנחנו מכירים, לפעמים מחכה לנו קבוצה עייפה, חסרת סבלנות ומפוזרת.

להיות מדריך לילדים זו שליחות. אנו זוכים להשפיע, לעצב, וללוות את דור העתיד ברגעים חשובים של גדילה והתפתחות. אך יחד עם האחריות הגדולה הזו, עומדת גם העובדה הפשוטה: אנחנו בני אדם. לא כל יום הוא יום קל, וגם לנו יש חיים אישיים, אתגרים, לחצים ורגשות.

מה עושים כאשר קבוצה לא רוצה לצרף ילד לפעילות? כמדריכים, אנחנו נתקלים לעיתים קרובות ברגעים לא פשוטים – כאלה שבהם עולה שאלה ערכית אמיתית. אחד הרגעים הרגישים ביותר הוא כאשר ילד ניגש לקבוצה במהלך פעילות, מבקש להצטרף, והקבוצה מסרבת. לפעמים זו אמירה ברורה: "אתה לא איתנו", ולפעמים פשוט מתעלמים ממנו. הילד עומד בצד, מבולבל, פגוע, ואנחנו שואלים את עצמנו – מה נכון לעשות? האם להתערב? ואיך נעשה את זה בצורה שתשמור על הקבוצה, על הילד, ועל האווירה הכללית?

תל"ן הוא ראשי תיבות של "תוכנית לימודים נוספת". מדובר בתוכניות העשרה המתקיימות במסגרת יום הלימודים בבתי הספר, אך אינן חלק מתוכנית הלימודים הרשמית של משרד החינוך. תוכניות אלו ממומנות על ידי ההורים וכפופות לאישור של ועד ההורים ובית הספר.

כאשר מדריכים קבוצה של ילדים, אחת המשימות המרכזיות היא לשמור על הקשב שלהם לאורך כל הפעילות. ילדים מטבעם מלאי אנרגיה, סקרנים, ולעיתים גם חסרי סבלנות. אם לא נצליח לרתק אותם לפעילות, הם עלולים להתחיל להשתעמם, להפריע או להסיח את דעתם של אחרים. אז איך נוודא שהילדים מקשיבים, משתתפים ולא הורסים את הפעילות? הנה 5 טיפים שיעזרו לנו כמדריכים לשמור על ריכוז הילדים ולמנוע הפרעות מיותרות.

במסגרת העבודה עם ילדים, אנחנו נתקלים בכל מיני סוגים של ילדים. ישנם כאלה בעלי ביטחון עצמי גבוה שבולטים בקלות, ולהבדיל אחרים, בעלי ביטחון עצמי נמוך שנוטים להיות שקטים, ומופנמים. אחד מתפקידנו העיקריים כמדריכים ומחנכים הוא להעצים את אותו ילד או ילדה חסרי הביטחון, לסייע להם למצוא את מקום בקבוצה ולחזק את הדימוי העצמי שלהם. במאמר הזה הבאתי כמה נקודות, שלדעתי עשויות לעזור לכם לחזק לאותם ילדים את הערך העצמי, הביטחון העצמי ולהוציא אותו מהפעילות שלכם עם תחושה אחרת לגמרי.

תחילתה של שנה חדשה או תהליך עם קבוצה חדשה הן הזדמנויות מרגשות ליצירת קשרים, לעיצוב חוויות ולהנחת יסודות להצלחה. כמדריכים, מורים או מנחים, יש לנו תפקיד משמעותי ביצירת סביבה בטוחה ומיטיבה שתעודד השתתפות, למידה ושיתוף פעולה. כדי להבטיח פתיחה מוצלחת, הנה 5 נקודות חשובות שיש לשים אליהן לב.

הדבר החשוב ביותר הוא להבין את הסיבות להתנגדות של הילד או הילדה להשתתף ולמצוא דרכים מתאימות להתמודדות עם הסיטואציה באופן שמכבד את הילד ומעודד אותו להשתתף מרצונו.