יש רגעים שבהם אנחנו כמדריכים עומדים מהצד, מסתכלים על הילדים שמולנו, ופשוט יודעים, יודעים שמשהו עוצמתי קורה כאן. הם לא רק הצליחו לפתור את האתגר, הם לא רק עבדו ביחד, הם הצליחו לגלות בתוך המהלך המשותף הזה משהו חדש על עצמם מתוך עצמם, הם למדו משהו על עצמם בתוך הקבוצה, משהו על היכולות שלהם.
כמדריכים, עם רצון אמיתי להשפיע לטובה על הילדים ולהצליח לספק להם פעילות שתגרום להם לעבור חוויה מיוחדת ולהנות, אותם רגעים משמעותיים בהם הילדים נמצאים ברגע משמעותי עבורם, אלו הרגעים שאנחנו שואפים להגיע אליהם בכל פעילות ופעילות. אז נכון, לא כל פעילות מגיעה לשם, לא בכל פעילות הילדים יעברו אירוע משנה חיים, וזה בסדר!
אבל כשאנחנו מתכננים נכון את הפעילות, כשאנחנו בונים את הפעילות על פי העקרונות הנכונים ומתוך המניע הנכון אנחנו מגדילים את הסיכוי שהפעילות לא תהיה “כיפית” בלבד אלא גם עמוקה ומשמעותית.
אז איך בונים פעילות ODT עוצמתית, עמוקה ומשמעותית באמת?
נתחיל מבפנים ולא מבחוץ
פעילות עם עומק נבנית מתוך השאלה – מה הנושא שאני רוצה לעורר? עם איזה ערך הילדים יצאו מהפעילות היום? האם מדובר בהתמודדות עם קשיים חברתיים? בבניית אמון? בכבוד? ראיית האחר? בתרגול הקשבה? הנטייה הטבעית של רוב המדריכים היא להתחיל מהציוד או מהמשחקים המוכרים. " קודם אדע איזה ציוד יש לי ואחר כך אחשוב איזה ערך אעביר לכיתה… "
אבל האמת היא קצת שונה, אם אנחנו רוצים לייצר השפעה אמיתית, אם אנחנו רוצים לבנות פעילות עוצמתית שתשאיר חותם אצל הילדים (ואף אצל אנשי החינוך שבסביבה) אנחנו חייבים להתחיל מהמטרה!
רק אחר כך נבחר את הדרך. כשיש לנו כוונה חינוכית מדויקת, כל שאר הבחירות, הציוד, ניהול זמן הפעילות, מבנה הפעילות, הכל כבר נעשה מתוך ההקשר נכון.
מבנה נכון בונה פעילות טובה
פעילות טובה היא כמו סיפור טוב, יש לה התחלה, אמצע וסוף. מבחינת מבנה הפעילות נחלק את הפעילות ל-3 חלקים מרכזיים:
- הפתיחה – פתיחת הפעילות מטרתה להכניס את הקבוצה לאווירה ולהכין אותם לפעילות עוצמתית מבחינה פיזית ורגשית. הפתיחה צריכה להיות כמה שיותר מדויקת ומותאמת לקבוצה – לקבוצה אנרגטית נפתח את הפעילות במשחקון אנרגטי, לקבוצה שיותר קשה להניע אותה נפתח את הפעילות בקצב נמוך יותר, בקיצור כל קבוצה והפתיחה שלה. הפתיחה לווא דווקא צריכה להתקשר לפעילות עצמה, אלא עיקר עניינה להכניס את הילדים לאווירה ולהכין אותם ל"דבר האמיתי".
- מרכז הפעילות – כשהילדים מחוממים ומוכנים לפעילות, נעבור לחלק המרכזי של הפעילות, עיקר הפעילות בו נתמקד במטרה שקבענו מראש, אותו ערך, אותו נושא שבחרנו מראש שעליו תהיה מושתתת הפעילות. מרכז הפעילות זה החלק בו נאפשר לאתגרים לצוף, לפעילות לקרות, לילדים לחוות. זהו החלק המרכזי בו קורה כל הקסם.
- שיח ועיבוד – זה הזמן להפוך את החוויה למשמעותית. העיבוד הוא השלב שבו עוצרים לרגע ומסתכלים על מה שקרה מבפנים. זה הזמן לתת לחוויה שם, משמעות, ולהבין מה היא עוררה. בעיבוד נתרכז בלשקף לילדים את החוויה ולשאול: מה הרגשתם? מה היה קשה? מה למדתם על עצמכם או על הקבוצה? העיבוד יכול להיות מעגל שיחה, שיח בזוגות, ואפילו בכתיבה, העיקר שהוא יאפשר לילדים לעבד את החוויה ולקחת ממנה משהו מעבר. כשהשיח נעשה נכון, החוויה לא רק מסתיימת, אלא נטמעת. והילדים יוצאים ממנה קצת יותר מודעים, מחוברים, ונוגעים.
עוצמה בציוד? רק אם הוא מחובר נכון לרעיון המרכזי
הרבה מדריכים נוטים לחשוב שפעילות טובה תלויה בעיקר בציוד, אבל האמת היא שזה ממש לא נכון. אין ספק שציוד טוב ואיכותי יכול לעזור לנו להעביר תוכן מדהים ולהפוך את הפעילות לחוויתית במיוחד, אך מניסיון אישי, כדור ספוג, דפי 4 וטושים, חבל אחד ועוד ציוד בסיסי ופשוט, כאשר משתמשים בו נכון, יכולים לייצר עולם ומלואו.
הציוד צריך להיות אמצעי, לא מטרה. הוא תומך ברעיון ומחדד את החוויה, אבל הוא לא זה שיוצר את המשמעות. מה שחשוב הוא החיבור שבין הרעיון לבין הדרך שבה הציוד משמש אותנו כדי להעביר אותו.
מדריך טוב מרגיש, לא רק מריץ
ההשפעה של הפעילות לא תלויה רק במבנה ובתכנון, היא בעיקר תלויה במדריך. המדריך הוא זה שמכוון, מקשיב, מרגיש את הקבוצה, מגיב למה שעולה בזמן אמת. אנחנו כמדריכים טובים שרוצים לייצר בפעילות מרחב רגשי להתפתחות ולמידה, לא נמהר לפתור כל דבר כדי לייצר סדר, נאפשר שקט כשצריך, נאפשר רעש ובלאגן כשצריך, נשאל שאלות אמיצות ולא נפחד לעצור רגע ולדבר אם משהו אמיתי קורה. דווקא כשאנחנו מרפים מהצורך “שיהיה מושלם” מתאפשרות חוויות אמיתיות לקרות.
לא כל פעילות חייבת להצליח, אבל כל פעילות חייבת לב
יש פעילויות שלא מצליחות. הילדים לא בעניין, משהו לא זורם, הציניות גוברת , וזה בסדר. אבל כשאנחנו מגיעים עם הלב שלנו לפעילות, עם מטרה ברורה, עם נוכחות קשובה ועם בחירה נכונה של הציוד, גם כישלון הוא חלק מהתהליך. לפעמים דווקא מה שלא הצליח הופך לתהליך עוצמתי של למידה, עבורנו ועבור הילדים..
לסיכום, פעילות ODT עוצמתית היא הרבה יותר ממשחק שטח או הפוגה מהשגרה. היא כלי חינוכי עמוק שבנוי ממטרה ברורה, מבנה רגשי מדויק, ציוד מותאם, ובעיקר נוכחות אמיתית של מדריך, כזו שהיא רגישה ומודעת. כדי שפעילות תיגע באמת, אנחנו צריכים להתחיל מבפנים, להבין למה אנחנו עושים אותה, מה אנחנו רוצים לעורר, ואיך נבנה מרחב שיאפשר חוויה אותנטית.
לא הכמות קובעת אלא הדיוק, בציוד, בשפה, בגובה העיניים. כשאנחנו באמת נוכחים, עם הלב, עם ההקשבה שלנו לילדים, עם היכולת לראות כל ילד וילדה , הפעילות הופכת להיות לא רק מה שקורה בחוץ, אלא מה שנשאר בפנים. זו המשמעות האמיתית של פעילות ODT, לא רק פעילות מהנה ושוברת שגרה, אלא תהליך פנימי, אישי וחברתי שיכול לחולל שינוי של ממש, בילדים ובנו.
