תוך כדי פעילות, יש רגעים שבהם הקבוצה עוצרת, לא בגלל אירוע חריג, לא בגלל צעקה, לא בגלל הוראה של המדריך, אלא פשוט כי ילד אחד עזר לחבר שלו לקום, מחווה קטנה של אנושיות פשוטה. באותו הרגע, בלי שאף אחד הכריז על כך, משהו בחדר השתנה. לא בגלל הצלחה במשימה, אלא בגלל הצלחה גדולה בהרבה, הצלחה של מעשה של הלב.
פעילויות ODT נראות לעיתים כמו משחקים, אבל הן שדה רגשי־חברתי עמוק שבו נבנים יחסים, עולים רגשות, ונולדות תובנות. זה המקום שבו ילד לומד שהוא לא לבד, שהמילים שלו משפיעות, שהנוכחות שלו והבחירות שלו משנות את האווירה בקבוצה. ובדרך הנכונה, עם הכוונה נכונה של מדריך, הפעילות הזאת הופכת למרחב מחנך שמאיר אור חדש בקבוצה ומעורר בה דבר מופלא שנקרא – מודעות חברתית.
אז איך הופכים פעילות ODT לכלי שמעורר רגישות, אכפתיות ויכולת לראות את האחר?
הנה 4 דרכים פשוטות, אך עמוקות להתחיל ללמד ילדים לראות ופשוט להיות מודעים לסביבה שלהם.
בניית אתגרים קבוצתיים המחייבים שיתוף פעולה
כאשר המשימה אינה ניתנת לפתרון על ידי משתתף יחיד, הקבוצה נדרשת להתכונן לקראת ביצוע המשימה: להקשיב, לחלק תפקידים, להתמודד עם קונפליקטים ואף לוותר.
הילדים חווים בפועל, מצד אחד את המורכבות של קבוצה ואת הקושי בלוותר על האגו, ומצד שני את היופי שבעבודת צוות ושילוב כוחות. וכך, בתוך פעילות ODT כזו או אחרת מתפתחת יכולת נדירה – להתאים את עצמי לאחר, מבלי לוותר על עצמי.
הדגשת רגעים של התחשבות, עידוד ועזרה הדדית
מדריך שמאיר את הרגעים האנושיים הקטנים כמו: ילד שפינה מקום לחבר, ילדה שעזרה מבלי שביקשו ממנה, ילד שעודד חבר פגוע או עצבני וכדומה, יוצר נורמה חדשה: רגישות לסביבה שלי היא לא דבר שולי בפעילות שלנו, היא מהות הפעילות. כשאנחנו כמדריכים מחפשים את הרגעים המיוחדים הללו ומאירים אותם ב"ספוט" מרכזי, הילדים הופכים להיות ערניים לא רק למה שקורה להם, אלא גם למה שקורה סביבם. ככה הם לומדים לחפש את הרגע שבו יוכלו גם הם לתת מעצמם ולקבל את אותה מילה טובה והערכה על מעשה הטוב שלהם.
שאילת שאלות מעוררות חשיבה רגשית־חברתית
שאלה טובה לא רק יוצרת שיח, היא עוזרת לפיתוח תודעה חברתית חדשה. כששואלים ילד "איך זה הרגיש כשלא בחרו בך?" או "מה לדעתך עבר על החבר שלך כשהוא נשאר בצד?" – נוצר רגע של מודעות והתמודדות אל מול הרגשות שלנו. זה המקום שבו הילד לא רק חווה פעילות, אלא גם מתבונן עליה ועל עצמו בתוכה. בכך הוא לומד לקרוא מצבים רגשיים. מתוך כך מתחיל להתפתח משהו שהוא מעבר למודעות, מתחילה להתפתח אמפתיה לחברים לקבוצה.
עיבוד חווייתי שמחבר בין התנסות לבין החיים
בלי עיבוד טוב של הפעילות החוויה עלולה להישכח. בעיבוד הפעילות, הילדים לומדים לתת שמות למה שהרגישו, לחבר בין ההתנסות בפעילות לבין פעמים אחרות שחוו חוויה דומה בחיים שלהם ואפילו להבין מה הם לוקחים איתם הלאה. וזה המקום שבו הפעילות מפסיקה להיות "עוד משימה" אלא לציון דרך בתוך תהליך משמעותי שאנחנו זוכים לעבור עם הילדים.
לסיכום, דרך פעילויות ה ODT נוכל לפתח מודעות חברתית דרך אתגרים קבוצתיים המחייבים שיתוף פעולה, נדגיש רגעי התחשבות ועזרה הדדית, נוכל ליצור מרחב שוויוני לכל ילד, נשאל שאלות שמעוררות חשיבה רגשית, וכמובן ניצור יחד עם הילדים עיבוד חוויתי המקשר בין ההתנסות בפעילות לבין החיים עצמם. כשאנחנו כמדריכים, מלווים את הילדים עם תשומת לב ורגישות, אנחנו עוזרים לילדים ללמוד לראות ולהרגיש את עצמם ואת האחר, ולבנות קבוצה בנוייה על אמפתיה וחיבור אמיתי.
בהצלחה 🙂
